ברלין

מעבר להיותה העיר הגדולה בגרמניה (3.5 מיליון תושבים) ובירתה מאז 1990, לברלין מקום של כבוד לצד ערים כמו ניו-יורק ולונדון, ברשימת הערים שמצעידות את העולם קדימה. בין אם אתם מתעניינים באמנות, מוסיקה, קניות, פוליטיקה או כל תחום אחר, ברלין תספק לכם שפע של אתרים מעניינים, אירועים וחוויות.

מזרח, מערב ומה שבניהם

ארבעים ואחת שנים שבהן העיר הייתה חצויה, השאירו את חותמן על העיר, ולברלין עדיין שני מרכזים נפרדים.
מרכז העיר המערבית מתרכז סביב אזור הגנים הזואולוגים, שמכונים בקיצור "זו", וכנסיית הקיסר וילהלם ברחוב קורפירסטנדאם או בקיצור "קו-דם". את הכנסייה הזו קל לזהות: מגדל הפעמונים שלה נותר בהריסותיו, לאחר שנפגע בהפצצות חיל האוויר הבריטי במלחמת העולם השניה, ומכאן כינויו- "חור בשן".

מרכז העיר המזרחית משתרע, משער ברנדנבורג דרך שדרות אונטר דן לינדן, עד כיכר אלכסנדרפלץ, שמכונה בקיצור "אלכס".

אלכסנדרפלץ היא נקודת ציון בקו הרקיע של ברלין – את מגדל הטלוויזיה שיוצא ממנה ומגיע לגובה 365 מטר, אפשר לראות כמעט מכל מקום בעיר. ניתן לעלות למגדל ולשבת בבית הקפה המסתובב "טלקפה" שמצוי בשני שליש הגובה של המגדל.

מי שאינו חובב בנייני בטון בסגנון ברוטליסטי עשוי לראות בשני המרכזים הללו, שנבנו בשנות ה-60, מקומות קצת מדכאים. ניגוד מוחלט לכך הוא המרכז החדש שמתהווה בפוטסדמר פלץ ובו בניין ה"סוני סנטר" ובניינים חדשים נוספים, שנראים כמו צעצועים יפניים ענקיים, עשויים זכוכית ופלדה.

לפני מלחמת העולם השניה הייתה פוטסדמר פלץ הכיכר ההומה ביותר בברלין. במהלך המלחמה הכיכר נהרסה כליל, ולאחר מכן חצתה אותה החומה והיא הפכה להיות שטח הפקר. עם נפילת החומה החלו הכספים לזרום שוב לכיכר, וחברות ענק כמו סוני, מהרו לתקוע בה יתד. ארכיטקטים מפורסמים כגון רנצו פיאנו וריצ'רד רוג'רס, שתכננו את מרכז פומפידו בפאריס, הבטיחו את מקומם באור הזרקורים שהאיר את הכיכר, ומילאו אותה במבנים שנבנו בטכנולוגיות התקדמות ביותר. הכיכר אמנם נעלמה והפכה להיות מקבץ של בניינים, אבל העטרה חזרה ליושנה, ופוטסדמר פלץ היא שוב אחד המקומות התוססים בברלין. ניתן לעלות במעלית המהירה באירופה ולהשקיף על הנוף ממרומי בניין קולהופף או לבקר במוזיאון הסרטים ב"סוני סנטר", או לעשות קניות בקניון פוטסדמר פלץ ארקדן.

מי שמעוניין בקצת שקט יכול לברוח אל הטיירגרטן - גן רחב ידיים שמצוי ממש בין כל המרכזים הנ"ל. לצפונו של הגן עובר הנהר של ברלין- נהר השפרי.

אתר ההנצחה הגדול בעולם

צריח הכנסייה ההרוס בקו-דם, הוא אחד מעשרות אתרים שהושארו במצבם העגום, כצלקות שמעידות על הימים הקשים בעברה של ברלין.
אתרים רבים מהווים עדות למעלליה של המפלגה הנאצית בעיר.
אחד מהם הוא "הספרייה הריקה", שיצר האמן הישראלי מיכה אולמן בכיכר בבלפלץ, מול הספרייה הלאומית, בשדרות אונטר דן לינדן.
בבלפלץ היא בעצם רחבה חשופה שאין בה כלום, מלבד חלון קטן שנפער בריצוף, במקום שבו ערכו הנאצים בפעם הראשונה שרפת ספרים, ב-10 במאי 1933. כשמתקרבים לחלון הזכוכית, מגלים מתחתיו חלל שקוע ובו מדפים ללא ספרים.
לא הרחק מפוטסדמר פלץ, מצויה התערוכה "טופוגרפיה של טרור". התערוכה המצמררת מתעדת את מעשיהם של הגסטפו והאס-אס, שקבעו את מרכזם במקום.
נוסף למלחמת העולם השניה ולימים השחורים של השלטון הנאצי, שבהם מאות אלפים מתושבי העיר קיפחו את חייהם, גם התקופה שלאחר המלחמה הותירה צלקות רבות. חומת ברלין הופלה לפני שתיים עשרה שנים בלבד. החומה ורצועת המוות מעברה המזרחי, עדיין חקוקות היטב בזיכרונם של רוב תושבי העיר.

בצמוד לתערוכה "טופוגרפיה של טרור" מצוי אחד מארבעה קטעי חומה שנותרו עומדים. לא הרחק משם, בצומת הרחובות פידריש וזימר, נמצאת צ'ק פוינט צ'רלי. כאן הייתה נקודת המעבר היחידה בין מזרח למערב ברלין, וזאת כמובן רק לשימושם של ברי מזל מעטים שקיבלו אישור מהממשלה המזרח גרמנית. עמדת ביקורת משוחזרת מאחורי שקי חול מציינת את המקום, לצד מוזיאון שמתעד את ההיסטוריה של חומת ברלין.

קטע החומה הארוך ביותר שנותר על כנו, נמצא ליד תחנת הרכבת המזרחית, ברלין אוסבאנהוף,על גדת נהר השפרי. קטע זה הפך ב-1990 לגלריה פתוחה, כאשר אמנים מכל העולם באו לצייר על החומה. גלריית הצד המזרחי, כפי שהיא נקראת, מושכת תיירים מכל העולם. רבים מקשקשים או מרססים את משנתם הפוליטית על הציורים המקוריים, שרובם כבר הושחתו ללא הכר. לאחר מכן באים הציירים ומציירים שוב על הקשקושים של התיירים, שממשיכים לקשקש על הציורים וחוזר חלילה.

פרוייקט ההנצחה הגדול ביותר בברלין עדיין לא נבנה. האנדרטה ליהודי אירופה שנרצחו בשואה, אמורה להבנות על מגרש גדול באחד המקומות היקרים והמרכזיים בעיר, בין פוטסדמר פלץ לשער ברנדנבורג. תקציב של 27 מיליוני דולרים הועמד לשם בניית האנדרטה שתוכננה ע"י האדריכל היהודי אמריקאי פיטר אייזנמן. התכנון כולל מרכז מבקרים תת קרקעי, ומעליו 2,700 קוביות בטון דמויות מצבות.

בית הכנסת החדש ברחוב אוריינבורגר, שנבנה ב-1866, שרד את הניסיונות של הנאצים להרסו בליל הבדולח, אך נהרס חמש שנים מאוחר יותר מהפצצות. כיום המבנה אינו מתפקד כבית כנסת, אלא כמוזיאון קטן שנקרא "המרכז ליהדות". לבית הכנסת כיפה מוזהבת שקשה לפספס. אמצעי זיהוי נוסף הוא רכב משטרה משוריין שעומד בכניסה דרך קבע.

הפרוייקט המפורסם ביותר מהשנים האחרונות הוא הרייכסטאג, מבנה הפרלמנט המחודש, שכנח ב-1999. המבנה המקורי מ-1894 נשרף ב-1933 והופצץ במלחמת העולם השניה. בעקבות חזרתו לתפקוד המקורי הוחלט לשפצו, אך כדי לנתק את הבניין מהקונוטציות של תקופות אפלות בעברה של גרמניה, הוכרזה תחרות לתכנון הבניין במתכונת חדשה – כזו שתשקף את רוחו הדמוקרטית של הפרלמנט הגרמני.
בתחרות זכה האדריכל הבריטי, סר נורמן פוסטר, אשר יצר כיפת זכוכית גדולה שמסמלת את ערך השקיפות, עדות לכך שלפרלמנט הגרמני אין מה להסתיר.
ניתן לעלות במעלית לכיפת הזכוכית כל יום מהבוקר עד עשר בלילה ( הכניסה חינם!), אבל שימו לב: התורים ארוכים ולכן כדאי להתייצב מוקדם ככל האפשר.

לצד הרייכסטאג מצוי שער ברנדנבורג, בעבר הגבול בין מזרח למערב ברלין, והיום סמל לאיחודה של העיר. באוקטובר השנה הוסר הלוט מעל השער שהיה מכוסה במשך שנתיים לצורך רסטורציה.

מזרחית לשער מצויה כיכר פאריסיר פלץ, אשר חוזרת לאכלס את התיירים העשירים, שמוכנים לשלם 300$ ללילה תמורת הזכות להסתכל לפסלים שעל שער ברנדנבורג ישר בעיניים.
בכיכר זו בניין בנק בתכנונו של האדריכל היהודי אמריקאי פרנק גרי, שתכנן גם את מוזיאון גוגנהיים בבילבאו, ספרד.
לא ניתן לסייר בבניין אך ניתן להסתכל מהכניסה לחלל המרכזי.

פרוייקט מתוקשר נוסף הוא המוזיאון היהודי ברובע קרויצברג.
המוזיאון התפרסם בעולם בעיקר הודות לאדריכל היהודי אמריקאי דניאל ליבסקינד. ליבסקינד תכנן את האגף החדש של המוזיאון שנחנך ב-2001, על פי פרשנותו לשבר שנגרם לקהילה היהודית בעקבות השואה. התוצאה היא בניין שממבט על יוצר צורת זיג-זג, סמל למגן דויד מפורק, וגן של 49 עמודים גבוהים, שעל כל אחד מהם צומח עץ זית. התצוגה במוזיאון מתייחסת ליהדות גרמניה בכלל, מימי הביניים ועד ימינו.

עיר הבילויים.

הופעות של אמנים בינלאומיים הוא דבר שבשגרה בברלין, אבל הוא אירוע נדיר מאד בישראל, לכן נצלו את ההזדמנות שאתם שם על מנת ליהנות מהופעה גדולה מהחיים.
אינפורמציה וכרטיסים ניתן לרכוש בדוכני מכירה שנמצאים בתחנות ה"או-באן" וה"אס-באן" הגדולות, וכן במרכזי הקניות הגדולים. דוכנים אלה לוקחים עמלה של כ- 15% אחוז ממחיר הכרטיס.
ניתן לברר על הופעות ב: www.trinityconcerts.de . להופעות בארנה היכנסו ל: www.berlin-arena.de .

רובע מיטה מאכלס רבים מהמועדונים והפאבים המגניבים בעיר. הסייג' הוא מועדון שנמצא במה שהיה פעם תחנת רכבת תחתית, ברחוב קופניקר 76. המקום מחולק למפלסים שונים שבהם מנגנים ערבוביה של רוק ומוסיקה אלקטרונית.

מועדון ריקודים שגם בו המוסיקה אקלקטית וכוללת בין היתר: דראם אנד בייס, מוסיקה קובנית וטנגו,נקרא רוטר סלון , בכיכר רוזה לוקסנבורג.

שוקולאדן הוא שמו של מועדון חביב ולא יומרני שפתוח כל ערב ומארח הופעות בסופי שבוע.נמצא ברח' אקר 170, אפשר לבדוק את לוח ההופעות באתר המועדון.

גם ברובע קרויצברג ישנם הרבה פאבים, בתי קפה ומועדונים.

"חברי האופרה האיטלקית – התאטרון האנגלי" מארח הצגות באנגלית מכל העולם. הכתובת הממשית: רח' פידיסין 40. הכתובת הוירטואלית: www.thefriends.de .

אתרי אינטרנט נוספים:
www.berlin.de
www.btm.de
www.cityspy.info

הדרך הנוחה ביותר להסתובב בברלין היא באמצעות מערכת הרכבות העירוניות: הרכבת התחתית U-Bahn, הרכבת העילית U-Bahn וכן בחשמלית ובאוטובוסים הציבוריים. מומלץ לקנות כרטיס משולב יומי שמחירו כ-6 יורו, או שבועי שמחירו כ-23 יורו.

קו אוטובוס 100 עובר בסמוך לכל המונומנטים ואתרי התיירות המפורסמים בעיר.

מי שמעוניין לשכור או לקנות אופניים יד שניה יכול להיכנס לאתר של חנות בשם פאהרדסטאטיון .

לכל רובע בברלין אופי משלו, המשתקף בחלונות הראווה. ברובע מיטה (Mitte) מתרכזות רבות מהגלריות והבוטיקים שמציגים סחורה שובת לב ויקרה. קרויצברג הוא רובע היד שניה. פרידרישהין נשטף בגל רטרו של אביזרים משנות ה60-70, וחנויות תקליטים (כן כן תקליטים, לא תקליטורים).

את הרשתות הגדולות ניתן למצוא באזור ה"קו-דאם" וה"זו"- מרכזה של ברלין המערבית.

כדי לצפות מקרוב בפלאי הטכנולוגיה, מומלץ להיכנס לחנות של סוני ב" סוני סנטר ", שאת מרכולתה קונים דרך האינטרנט.

בסופי שבוע מתקיימים שווקים רבים בחלקים שונים של העיר. השוק שנערך כל שבת - ראשון ברחוב ה-17 ביוני, סמוך לגנים הזאולוגים, הוא המפורסם ביותר.